רש"י
אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי. עוֹד זֶה מִדִּבְרֵי שְׁכִינָה, הִנֵּה בָאתִי אֶל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי זֶה, אֵלָיִךְ:
תורה תמימה
אל גינת אגוז. דרש רבא, מאי דכתיב אל גינת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, למה נמשלו ת"ח לאגוז, לומר לך, מה אגוז זה אע"פ שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס אף ת"ח אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת לגוכמו דקיי"ל במו"ק ט"ז א' אב ב"ד שסרח אין מבזין אותו בפרהסיא אלא חסין על כבודו וכו' יעו"ש, ויתכן בטעם הדבר ע"פ מ"ש בסוטה כ"א א' אין עבירה מכבה תורה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, עיי"ש לפנינו.
.
(חגיגה ט"ו ב')
(חגיגה ט"ו ב')
צרור המור
אל גנת חגוז ירדתי. מוסב למעלה לספר בשבח הישראל ואומר כי בשעה שירדתי להם היו מסובבים בקליפות כאגוז זו המסובב בקליפות והאוכל הוא גנוז בתיכו: